מהי טכנולוגיה?

טכנולוגיה = מכלול האמנויות התעשייתיות והשימושיות, כלל המדעים השימושיים השונים העוסקים בדרכים ובאמצעים של עיבוד חומרים למיניהם. (מילון אבן שושן, 1969)
לפי ויקיפדיה טכנולוגיה (מיוונית: טכנו = אומנות, לוגיה = תורה; תורת האומנות) היא תחום דעת העוסק בחיפוש פתרונות מעשיים כמענה לצרכים אנושיים, תוך ניצול חידושי המדע.
פרופ' דוד חן הגדיר בשיעור את המושג טכנולוגיה באופן הבא:
טכנולוגיה היא דרך לפתרון בעיות קיומיות של האדם הנבון, היא סוג מסוים של התבונה האנושית, ומכאן שאינטליגנציה טכנולוגית היא היכולת לפתור בעיות.
התפיסה הרווחת בקרב העוסקים בפילוסופיה של המדעים לפיה הטכנולוגיה היא יישום של המדעים שגויה לדעתי. תפיסה זו אינה תואמת את ההיסטוריה של התפתחות המדע והטכנולוגיה. המצאות טכנולוגיה רבות, ששינו את פני האנושות, הקדימו את הידע המדעי הרלוונטי ותרמו כשלעצמן להתפתחות המדע. לדוגמה:
• לפני כמאתיים שנים בנו מבנים גדולים בצורת קשת. ללא לימודי פיזיקה או הנדסת בניין.
• במצריים העתיקה בנו מערכות השקיה
• המצאות מנוע הקיטור הקדימה את הידע המדעי על תורת החום ודחפה את התפתחותו.

כמורה לחשמל ולאלקטרוניקה אני שואלת את עצמי לא אחת מהן מטרות החינוך הטכנולוגי? האם תפקידי להכין את תלמידיי לעבודה בתעשייה? או אולי לצבא? להכין את התלמידים ללימודים על-תיכוניים, במכללה או באוניברסיטה? או שתפקידי מסתכם בכך שעלי להכינם לעמוד בהצלחה בבחינות הבגרות.
הוגים ופילוסופים של החינוך (ז'אן-ז'אק רוסו, 1770; ג'ון דיואי, 1930) הצביעו על שתי מטרות מרכזיות של החינוך:
• לפתח את היכולת האינטלקטואלית של האדם, כגון: ידע רחב, ערכים, סקרנות, יכולת לחשוב, לשאול שאלות, ללמוד באופן עצמאי, להתמודד עם משימות מורכבות
• להעניק לבוגר בית הספר כלים להשתלב בחברה, בעולם העבודה, לקיים את עצמו, ולתרום לכלל.
מטרות אלו הן עיקר עניינו של החינוך הטכנולוגי.
תקופתנו מאופיינת בשינויים מהירים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החברה, הכלכלה, התעסוקה, התקשורת ועוד... מומחים בתעשיית ההיטק אומרים לנו: אל תלמדו את התלמידים יותר מידי דברים ספציפיים (מעגלים אלקטרוניים... רכיבים... תכנות...), את זה הם ילמדו אצלנו. למדו אותם: לחשוב! ללמוד לבד! להיות יצירתיים! לעבוד בצוות!
כל עוד מערכת החינוך מקדישה את רוב זמן הלימוד לנושאים תיאורטיים חסרי מובן לתלמידים. וממשיכה להשתמש בשיטת הוראה מיושנת של לוח וגיר, יהיה קשה מאוד לחולל שינוי.

מבוסס על הרצאתו של פרופ' משה ברק בכנס ארצי למורים לטכנולוגיה: לימוד טכנולוגיה ופיתוח אינטלקטואלי.

זהות באינטרנט

כאשר דר' גילה קורץ הגדירה את מטרות הבלוג אותו אנו מנהלים היא הסבירה שהבלוג ישמש ככרטיס ביקור שלנו, הצפייה בבלוג תאפשר לאנשים אחרים ללמוד עלינו. בזמנו תהיתי את מי יענינו התכנים שלי ברשת, אבל מתברר לי יותר ויותר שהם מעניינים לא רק את אמא שלי והחברים שלי, אלא, גם את המעסיקים שלי – הנוכחיים והעתידיים. מתברר שהמקום הכי טוב להכיר באופן לא פורמאלי מישהו, זה באינטרנט.
כשמדברים על ה"אינטרנט" מתייחסים למרחב ענק כאל גוף אחד הומוגני. אבל לא כך הדבר. הרשת כוללת מגוון גדול של מקומות בעלי אופי שונה
ברשת חברתית אפשר לפרסם תכנים אישיים לגמרי. אפשר לשים תמונות של המשפחה. אפשר להעלות שיר אהוב ואפשר לספר על דברים מעצבנים. כל אלה נותנים תמונה של האישיות, אבל לא של המקצועיות.
בשביל תמונה מקצועית כוללת יש פלטפורמות כמו LinkedIn. גם Plaxo ואני בטוחה שיש עוד פלטפורמות דומות. שם ממלאים את כל הפרטים האישיים והמקצועיים: כותבים את קורות החיים ואת ההשכלה, מצרפים לינקים למקומות עבודה לשעבר ולמקום הנוכחי, אפשר לקבל המלצות מאחרים ועוד דברים המציגים את התמונה המקצועית.

דנית ניצן כותבת במאמר שפרסמה ש"לכל אחד יש נכס יציב, איתן, ועם פוטנציאל רווח שלא תלוי בדבר - הזהות שלו. הזהות האישית, שהיא סך כל כישוריו, ערכיו, ניסיונו ויכולותיו של כל אחד מאיתנו, היא הנכס הגדול ביותר שלנו לא רק במובן הרוחני-נפשי, אלא בהחלט גם במובן הכלכלי. זהותנו היא נכס יציב כי היא מה שמבדל אותנו מכל אחד אחר, ואין לה תחליף."
אני כנראה התחלתי לבנות את זהותי באינטרנט.

כתיבה בבלוג...

בכנס צייס 2008 התפרסם פוסטר שכותרתו "כתיבה בסביבה חברתית מקוונת: השפעת קבלת משוב ממורה ומעמיתים על נכונות להשתתפות פעילה בבלוג לימוד". המחקר בדק איזו השפעה יש למשוב של מורים ועמיתים על כתיבה בבלוג. תוצאות המחקר מראים כי משוב חיובי משפיע לטובה בעוד שמשוב שלילי משפיע לרעה על הנכונות לכתוב בבלוג.
אני התחברתי לבלוג מתוך הכרח. יש לי מטלה במסגרת לימודיי ואני מחויבת לבצע אותה. חשיפת הבלוג לכלל משתמשי הרשת מחייבת אותי לבדוק כל הזמן מה אני כותבת, איך אני כותבת ועבור מי אני כותבת.
סטודנטים לתואר שני, שנה א', במרכז ללימודים אקדמיים, נתבקשו על ידי דר' גילה קורץ להיכנס לבלוגים שלנו, לבחור בלוג אחד ולהגיב בתוכו. החלק השני היה לכתוב למרצה מדוע הם בחרו בבלוג הספציפי. אתמול גילה קורץ שלחה לי (ולכלל הסטודנטים במגמה) את חוות הדעת של הסטודנטים על הבלוג שלי. כניסת הסטודנטים לבלוגים והצורך להגיב חזרה על תגובות הסטודנטים הכניסה עניין לבלוג, קריאת הביקורות חיזקה אותי והגבירה את המוטיבציה שלי לכתוב בבלוג.

כיתות העתיד

חברת "עת הדעת" (Time To Know) שמה לה למטרה לשנות את פני החינוך במדינת ישראל. יעדה המרכזי של החברה הוא לשפר את ההוראה בבתי הספר ע"י שימוש בטכנולוגיה מבוססת מחשבים.
החברה מפתחת מערכת למידה מתוקשבת שמטרתה לשנות את שיטת הלימוד בכיתות. בכיתות שבהן מותקנת המערכת יושבים כל התלמידים ליד מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת מה שיפה במערכת שגם למורה חלק חשוב בשיעור: הוא מדבר עם התלמידים, מנהל אתם דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית. בסיום העבודה מול המחשב מתקיים דיון בכיתה על החומר שנלמד. כלומר, העבודה במחשב אינה מבטלת את הלמידה בקבוצה ואת הקשר בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין המורה. הרעיון הוא שהכיתה הופכת לקהילה לומדת שיש בה שיח משוב והחלפת תוצרים.

המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה בזמן אמת תמונת המצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו.
המערכת הטכנולוגית של עת הדעת פועלת כיום באופן ניסיוני בכמה בתי ספר יסודיים בישראל ובארה"ב, ובקרוב יתחילו בתי ספר נוספים להשתמש במערכת.

התרומה הייחודית של עת הדעת – הוא פיתוח תכניות לימודים דיגיטליות הוליסטיות. במערכת החינוך קיימות תכניות לימודים דיגיטליות, אך הן חלקיות ומחייבות את המורים בהרבה מאוד עבודה. בעת הדעת מפתחים תכניות לימודים שלמות היוצרות רצף הוראתי. המורים המשתתפים בתכנית מקבלים סדרה של מערכי שיעור מוכנים. נכון להיום החברה בנתה תכנים לכל תוכנית הלימודים במתמטיקה, אנגלית ועברית לכיתות ד'-ו'.

בחברת עת הדעת מספרים על תלמידים שהצליחו להתקדם בקריאה רק בזכות התכנית, על כאלה שלא יכלו לשבת בכיתה והיום הם יושבים בשקט במהלך השיעור הכפול ואינם רוצים לצאת להפסקה, על תלמידים שהידע הבסיסי היה חסר להם ואחרי שנת עבודה הצליחו להדביק את הפערים וגם על התלמידים החזקים שמקבלים העשרה.
התוצאות התבררו גם מתוך המבחנים שערך מכון סאלד, המלווה את התוכנית, לתלמידי כיתה ה'. ציוניהם השתפרו בצורה מרשימה. והעיקר, הילדים עצמם מרגישים שהם יודעים הרבה יותר.

אם הכל כל כך טוב אז נשאלת השאלה מדוע התוכנית לא מיושמת בכל בתי הספר? למה לא כל ילדי ישראל לומדים בצורה זו? כנראה שבמערכת החינוך הכל מתחיל ונגמר בכסף.
אני הייתי מאוד שמחה ללמד בכיתה כזו ועוד יותר שמחה אילו ילדיי היו לומדים בצורה כזו.

כנס תקשוב מערכת החינוך

היום התקיים במרכז ללימודים אקדמיים פורום חינוך שעסק בתקשוב מערכת החינוך.
במפגש הציגו המשתתפים את תפיסתם כיצד יש לשלב את התקשוב במערכת החינוך בישראל.
בכנס השתתפו:
• פרופ' אבנר זיו, ראש החוג לייעוץ חינוכי במרכז ללימודים אקדמיים.
• מר גדעון זיילר, מנכ"ל חברת E-learning.
• ד"ר סיגל עדן, אוניברסיטת בר-אילן ומרכז צ'ייס לחקר טכנולוגיות למידה - האוניברסיטת הפתוחה.
• ד"ר נימר ביאעה, מפקח תקשוב במשרד החינוך ומרצה במכללת אלקאסמי.
• מר אבי ביתן, יו"ר חבר הנאמנים, המרכז ללימודים אקדמיים.

המשתתפים בכנס הציגו מגוון רחב של תכנים באופן מעורר סקרנות ומהווה בסיס לקיום דיון מעמיק בנושא.
אני באופן אישי התרשמתי מאוד מדבריו של אבנר זיו. הוא הציג בצורה הומוריסטית מאוד את תפיסתו האנטי קונפורמיסטית כלפי תפיסת המחשב כעתיד. לדעתו לא ניתן לשנות את המורה הטוב עם הגיר. המורה הוא שמעביר את הידע לתלמידיו. ניתן לשפר את הלמידה בעזרת טכנולוגיה אך לא להחליף את המורה.
נכון להיום אין מחקרים שמוכיחים שלמידה בעזרת מחשב יעילה יותר. וזאת משום שאנו לא משתמשים נכון במחשב.
גם אני חושבת שהמחשב אינו יכול להחליף את המורה, אך בשימוש נכון הוא בהחלט יכול להיות כלי עזר המשפר את הלמידה.
ומה בעתיד?
לטענת אבנר זיו רק כותבי מסע בדיוני יודעים מה יקרה בעתיד, ורק בספרי מדע בדיוני נוכל לקרא מה יחליף את המחשב בעתיד.